בשנים האחרונות חלה תמורה משמעותית בגישת בתי המשפט בישראל לסוגיית המשמורת והאחריות ההורית לאחר גירושין. המגמה הנוכחית מדגישה את חשיבותה של אחריות הורית משותפת, תוך הפיכתה לברירת המחדל במקרים רבים. קביעת הורה משמורן יחיד, שהייתה בעבר הנורמה, הפכה כיום לחריג.
מה הם היתרונות של הורות משותפת, ביחס להורות של משמורן עיקרי?
קודם כל, טובת הילד, שיכול לטפח קשר משמעותי עם שני ההורים, ולשמור על מערכת יחסים קרובה ומשמעותית עם שניהם ללא מרמור או תסכול מצד אחד מהם. בנוסף, משמורת משותפת מפחיתה את תחושת האובדן והנטישה שילדים עלולים לחוות בעקבות גירושין, ומייצרת מודל טוב עבור הילד: שיתוף הפעולה בין ההורים מספק לילד דוגמה טובה של תקשורת בין מבוגרים, למרות הפרידה ביניהם, וזה מגביר אצלו את הביטחון "שהכל בסדר" וגם ימשיך להיות בסדר. ההסדר עוזר לילד לשמר תחושת שייכות למשפחה המורחבת משני הצדדים, תחושה חשובה מאוד במקרה של גירושים ובמיוחד עבור ילדים קטנים.
גם עבור ההורים, משמורת משותפת יכולה להיות פתרון מועדף.
מצד אחד, הפחתת עומס: משמורת משותפת מחלקת את האחריות והעומס הרגשי והפיזי בין שני ההורים. מצד שני, הפחתת אשמה על "נטישת" הילדים, ויחד עם זאת הגשמה עצמית, מאחר ושני ההורים יכולים להתקדם בחייהם האישיים ובקריירה. משמורת משותפת מאפשרת חלוקה הוגנת יותר של ההוצאות הקשורות בגידול הילדים, בכך שאין הורה אחד שאחראי על הכל או על הרוב.
הורות משותפת, למרות יתרונותיה הרבים, מציבה גם אתגרים משמעותיים בהשוואה למודל של הורה משמורן יחיד. המורכבות הלוגיסטית הכרוכה בתיאום מתמיד ומעברים תכופים של הילדים בין שני בתים עלולה ליצור עומס ותחושת חוסר יציבות. הפוטנציאל לקונפליקטים בין ההורים גדל עקב הצורך בתקשורת ובקבלת החלטות משותפות, מה שעלול להשפיע לרעה על רווחתם הרגשית של הילדים. מבחינה כלכלית, החזקת שני בתים המותאמים לילדים וחישוב מזונות במצב של הורות משותפת עלולים להיות דווקא מורכבים ויקרים יותר.
בנוסף, הילדים עלולים לחוות קשיים רגשיים כמו תחושת נאמנות חצויה או קושי בפיתוח תחושת "בית" יציבה. המגבלות הגיאוגרפיות והשפעתן על חיי החברה והזוגיות של ההורים מהוות אתגר נוסף. למרות זאת, רבים מהחסרונות ניתנים למיתון באמצעות תקשורת טובה, גמישות ונכונות לשיתוף פעולה בין ההורים, כאשר ההשפעה של כל גורם תלויה במאפיינים הספציפיים של כל משפחה.
コメント